<h1>הבתים — שערי תפילה שער שביעי</h1>
<h2>דף מו.</h2>
חמשה דברים מעכבין את התפלה אע"פ שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכסוי הערוה, וטהרת מקום התפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל. הרוצה לקבל עליו מלכות שמים שלמה יפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא ק"ש ומתפלל. כתב הר"ם היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהן שמנה אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל. היה בינו ובין המים יותר מכן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל. בד"א כשהמים לפניו אבל אם היה מקום המים לאחריו אין מחייבין אותו לחזור לאחריו אלא עד מיל, אבל אם עבר מן המים יותר ממיל אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל, ע"כ. אע"פ שרבים תמהו במה שכתב הר"ם, כי מלשון ההלכה נראה שבפחות ממיל חוזר אבל עד מיל אינו חוזר. נראין דבריו, כי מלשונו שמענו שלאחריו חוזר עד מיל עד מקום המים והמים בתוך המיל, אבל אם יש מיל עד מקום המים ועם מקום המים יתר ממיל אינו חוזר. יש מן הגדולים שכתב שמה שהצריכו לחזור עד פרסה או עד מיל בד"א בשברי לו שלא יעבור זמן התפלה, אבל אם היה מתירא שמא יעבור זמן התפלה מקנח ידיו בצרור או בקורה. והרב בעל ההלכות כתב שאע"פ שמתירא שמא יעבור זמן התפלה צריך לחזור אחר המים, מפני שהתפלה רחמים ויתפלל כל עת שירצה. והראשון עיקר. יש מי שכתב שלא נאמרו דברים הללו אלא לתפלת המנחה, אבל לתפלת שחרית וערבית אין צריך לחזור אחר המים לתפלה כמו שאין צריך לק"ש מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה. כתב הר"ם שלתפלת שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך מתפלל ולא נתן טעם לרחיצת רגלים, והנה נבאר אותו ברחבה. יש מי שפסק ששומרי גנות ופרדסים אין מטריחין עליהם לחזור אחר המים אפי' לפניהם אלא עד מיל.
